על הפרויקט
הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים (שיר השירים, ב' ט')
באחד מימי הקורונ, ישבתי במרפסת של דירתי הקטנה ברחוב רשב"ג בקטמונים, והתבוננתי בכפות ידי הסדוקות מרוב שטיפה ואלכוג'ל. התחלתי לצלם אותן, תוך מחשבה על נשים אחרות בתקופה הזאת. מי שלבד בבית כמוני, כמה אני רואה את עצמי עכשיו! ומי שנמצאת עם משפחתה, מי רואה אותה עכשיו? מכאן נולד הרצון לראות, לחשוף, להתכסות. נשים בירושלים דרך דימוי ומילים. הצילומים בתערוכה הוירטואלית הן של נשים מגילאים ורקעים שונים, המשותף הוא שכולן היו בסגר הקורונה בירושלים. מי יתן והפרויקט הזה יאפשר לנו להציץ מבין החרכים, מהפנים לחוץ ומהחוץ לפנים. אולי לתווך את המציאות .
שבה הכל נסדק אבל בתקווה גם צומח מחדש.
הטקסטים מתורגמים תוך כדי תנועה גם לערבית ואנגלית.
קצת עלי: הדרה, 38, סטודנטית לפוטורפיה (טיפול בצילום) בבית הספר לאמנות וחברה מוסררה ע"ש נגר. בימים כתיקונם עושה את ההכשרה המעשית שלי במחלקת הילדים בבית החולים שערי צדק בירושלים